עריכה לשונית
עריכה לשונית

כתיבה יוצרת

בעריכה לשונית נעשים תיקוני לשון כדי שהכתיבה תהיה בעברית נכונה, תיקונים של שגיאות כתיב, טעויות בהקלדה, טעויות בשימוש בסימני הפיסוק, שיבושי לשון, הטיית פעליםמילות יחס, מיקום נכון של המילים במשפט ועוד.

בצד פעולות אלה נעשות בעריכה ספרותית של כתיבה יוצרת הפעולות הבאות:

- שימוש באמצעים שונים להתאמת המשלב הלשוני לסגנון שבו אמור הטקסט להיכתב: שפה גבוהה / מליצית / פיוטית / פשוטה / שפת הדיבור.  לדוגמה, אם דמות של ילד קטן מדברת בשפה מליצית הכתיבה לא תהיה אמינה.

- יישום של ההמלצות הבאות. ההערות הן על קצה המזלג, וליקטתי אותן תוך כדי עבודה על טקסטים. כמובן, יש עוד אינספור עניינים, את חלקם קשה לנסח במילים, זו פשוט תחושה פנימית: 

  • פירוט יתר: לא תמיד צריך לפרט הכל כבר בשלבים הראשונים. יש דברים שניתן לדלג עליהם. הם משתמעים מהטקסט והקורא מבין שהם התרחשו גם מבלי שנכתב עליהם במפורש, או שהוא יבין אותם בהמשך. פירוט יתר מתאים לטלנובלה. הכותב צריך לדעת מתי שחרור המידע חיוני, ומתי אפשר לשחרר אותו במנות, בקצב שבו הוא בוחר. 
  • משפטים מורכבים: "היה זה בתקופת שהייתי בצרפת, כשיצאתי לבלות עם חברי במועדון, שנחשב אז לאחד היוקרתיים בפריז, רק מעטים הצליחו לעבור את מבחן הכניסה כדי להתקבל אליו". במשפט הזה מופיעות שתי אמירות המשיבות על שתי שאלות עיקריות: מתי זה קרה ואיזה מועדון זה היה. כמובן, מדובר בסגנון כתיבה ולא בשאלה אם משפט המכיל מידע על שני נושאים טוב יותר או פחות משני משפטים נפרדים המכילים אותו מידע, אבל כדאי שהקורא יהיה מודע לכך שקיים סגנון נוסף שבו ניתן לפרק את האמירות, למשל בדוגמה הנ"ל, למשפטים נפרדים. החלוקה אינה צריכה להיות בהכרח באמצעות הפרדה בין כל עניין. אפשר גם לאחד נושאים. למשל: "היה זה בתקופת שהייתי בצרפת, כשיצאתי לבלות עם חברי במועדון. אותו מועדון נחשב אז לאחד היוקרתיים בפריז. רק מעטים הצליחו לעבור את מבחן הכניסה כדי להתקבל אליו". או: "היה זה בתקופת שהייתי בצרפת. יצאתי לבלות עם חברי במועדון, שנחשב אז לאחד היוקרתיים בפריז. רק מעטים הצליחו לעבור את מבחן הכניסה כדי להתקבל אליו". יש מגוון של אפשרויות, והכותב יכול לבחור ביניהן בהתאם לסגנון שמוצא חן בעיניו.
  • שמות הדמויות: א) אם לדוגמה שמו של אדם מוזכר כבר בתחילת הכתיבה בדבריה של אחת הדמויות, לא צריך לציין גם את שם משפחתו. למשל: "אל תדאג, משה בכר לא יפטר אותך". זה מאולץ. משה הוא דמות המוכרת לדוברים. הם לא יגידו "משה בכר", אלא רק "משה". הכותב צריך להיות מודע לצורך שלו ליידע את הקורא, ולהבין שלעיתים יישום של הצורך הזה פוגם באיכות הכתיבה והופך לטלנובלה; ב) לא תמיד צריך לחזור על שם הדמות. אפשר גם "הוא" או "היא".
  • דיאלוגים מול מספר כל יודע: אם בחלק ניכר מהסיפור יש תיאור של התרחשות במילותיו של המספר הכל-יודע זה עלול לעייף את הקורא. אפשר לגוון ולהכניס גם דיאלוגים. לדוגמה, במקום: "הוא התחנן שתיכנס לרכב", אפשר: "בואי, היכנסי פנימה", הוא התחנן. כך גם להפך: אם יש רצף של דיאלוגים, אפשר לגוון ולהכניס גם תיאורים של המספר הכל-יודע.
  • תרגום בגוף הסרט: כאשר קהל היעד הוא מבוגרים ולא ילדים אין צורך בפרשנות או בהסברים בצד האמירות של הדמות שיסבירו את הלוך הרוח שלה. לדוגמה: "'למה אתה תמיד נכנס לי לדברים?' היא שאלה בכעס." המבוגרים אינם זקוקים למה שמכונה "תרגום בגוף הסרט".
  • מחשבות: א) אין לציין במירכאות את המחשבות של הדמות; ב) לא תמיד צריך לכתוב את המחשבה של הדמות לצד המילים "הוא חשב". לדוגמה: "היא לא העזה לספר על כך לאחותה. חבל להרוס נשמה שברירית שכזו, היא חשבה לעצמה". ברור שהטקטס מובא מנקודת מבטה של הדמות, אין צורך ב"היא חשבה לעצמה"; ג) כדאי להביא בגוף שלישי את מחשבותיה של הדמות, ולא בגוף ראשון. למשל, במקום "רק זה חסר לי, הוא חשב לעצמו", אפשר: "רק זה חסר לו"; ד) במקום: "חשבתי לעצמי: באמת סוף נאה לטיול הזה", אפשר: "חשבתי לעצמי שזה באמת סוף נאה לטיול הזה".

לעמוד עריכה ספרותית