עריכה לשונית
עריכה לשונית

לא יאומן, לא ייאמן, לא יואמן כי יסופר

רבים אומרים או כותבים "לא יאוּמן", והוגים זאת yeuman.

האם זאת טעות?

המקור שממנו שאוב הצירוף הוא ספר חבקוק א, ה, שם נכתב: " רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר".

מכיוון שהפועל "יְסֻפָּר" (יספרו אותו) הוא בסביל בעתיד, הפך הפועל "תאמינו" (פעיל בעתיד) אף הוא לסביל בעתיד, הזהה בצליל ל"יסופר" - "יָאֳמַן" (יאמינו לו).

אולם שני הפעלים אינם מאותו בניין. הפועל  יְסֻפַּר הוא בבניין הסביל פּוּעל: הוא סוּפּר בעבר, הוא יסוּפּר בעתיד; הפועל יָאֳמַן הוא בבניין הסביל הופעל: הוא הָאֳמַן בעבר (האמינו לו); הוא יָאֳמַן בעתיד (יאמינו לו). האות י' המנוקדת בקמץ קטן נהגית יוֹ, והאות א' המנוקדת בחטף קמץ נהגית אוֹ, ולכן: yo-o-man.

אז איך המילה יָאֳמַן (yo-o-man) הפכה ליאוּמן?

בן ציון פישלר מסביר את התופעה הדקדוקית הנקראת "גררה" ומציג דוגמאות:

  • את האות ח' בביטוי "כַּבְּדֵהוּ וְחָשְׁדֵהוּ", המנוקדת בקמץ קטן, יש להגות "חוֹשְׁדֵהוּ", אך אנו הוגים אותה בקמץ, בדומה לצליל האות כ' במילה "כַּבְּדֵהוּ".
  • את האות ס' בביטוי "סָלְתָּהּ וְשַׁמְנָהּ", המנוקדת בקמץ קטן, יש להגות "סוֹלתה" (מהמילה סולת), אך אנו הוגים אותה בקמץ, בדומה לצליל האות ש' במילה "וְשַׁמְנָהּ".
  • את האות ד' בביטוי "לֹא מדָבְשֵך וְלֹא מֵעֻקְצָךְ", המנוקדת בקמץ קטן, יש להגות "דוֹבשך", אך אנו הוגים אותה דוּ, בדומה לצליל האות ע' במילה "עוּקצך".

זוהי תופעה דקדוקית שבה הצליל של מילה אחת משפיע על הגיית המילה האחרת. מכיוון שהמילה "יָאֳמַן" נאמרת בצמוד למילה "יְסֻפָּר" (יספרו אותו), צליל הפועל "יְסֻפָּר" משפיע על צליל הפועל "יָאֳמַן" ואנו הוגים זאת "יאֻמן" (ובכתיב מלא "יאוּמן"). אולם "יאוּמן" היא מלשון אִימון (יאמנו אותו) ולא מלשון אמונה או אֵמון. לפיכך יש להגות את "יָאֳמַן" yo-o-man, ובכתיב מלא הפועל נכתב "יוֹאמן", או להשתמש בפועל הסביל "יֵאָמֵן", ובכתיב המלא – "ייאמן", להבדיל מהפועל "יְאַמֵּן" מלשון אִימון הנכתב "יאמן" בכתיב המלא.