עריכה לשונית
עריכה לשונית

לא יאומן, לא ייאמן, לא יואמן כי יסופר

רבים אומרים או כותבים "לא יאומן". המקור שממנו שאוב הצירוף הוא ספר חבקוק א, ה, שם נכתב: "רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ: כִּי-פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר".

הפועל סֻפַּר הוא בבניין פּוּעל: הוא סופר בעבר, הוא יסופר בעתיד; הפועל הָאֳמַן הוא בבניין הוּפעל: הוא הואמן בעבר (האמינו לו); הוא יָאֳמַן בעתיד (יאמינו לו). י‛ מנוקדת בקמץ קטן ונהגית yo, ו-א‛ המנוקדת בחטף קמץ נהגית O, לכן: yo-o-man.

אז איך יואמן הפכה ליאומן?

בן ציון פישלר מסביר שזוהי תופעה דקדוקית המכונה "גררה", ומציג דוגמאות:

את הביטוי "כַּבְּדֵהוּ וְחָשְׁדֵהוּ" יש להגות: kabdehu vechoshdehu. ח‛ מנוקדת בקמץ קטן, ולכן "cho", אך אנו הוגים זאת cha בדומה לצליל האות כ‛ במילה "כַּבְּדֵהוּּ".

את הביטוי "סָלְתָּהּ וְשַׁמְנָהּ" יש להגות: solta veshamna  . ס‛ מנוקדת בקמץ קטן, ולכן sol, אך אנו הוגים זאת sa, בדומה לצליל האות ש‛ במילה "וְשַׁמְנָהּ".

אם כן, הצליל של מילה אחת משפיע על הגיית המילה האחרת. מכיוון שהמילה "ייאמן" מופיעה צמוד למילה "יסופר", צליל הפועל "יסופר" משפיע על המילה הסמוכה ואנו הוגים זאת "יאומן". אולם "יאומן" היא מלשון אימון (יאמנו אותו) ולא מלשון אמון.

לפיכך יש להגות "יואמן" בבניין הופעל, או "ייאמן" בבניין נפעל.