עריכה לשונית
עריכה לשונית

כתיבה לילדים: המלצות

מובאות כאן המלצות בכתיבה לילדים:

שפה

ספרים מרחיבים את עולמם של הילדים ואת אוצר המילים שלהם ולא כדאי להנמיך את השפה כדי להתאימה אליהם, אך כאשר המשלב גבוה ומליצי, קשה לילדים להתחבר אליהם, וכך גם להורים, שנאלצים להפסיק את שטף הקריאה ולהסביר. מותר לתת לילדים לקרוא בשפת הדיבור הטבעית שלהם. זה לא תקני לכתוב "בגלל ש", "למרות ש", אבל זה גם עלול להישמע מאולץ ולא טבעי לכתוב "אף על פי ש..." וכו'. אפשר להשתמש בשפה פשוטה ובמילים משפת היומיום המוכרות לילדים, כדי שהטקסט יהיה טבעי וזורם. (למאמר שפה גבוהה בספרי ילדים)

מונולוגים ארוכים

מומלץ להימנע ממונולוגים ארוכים או הסברים ארוכים, וכדאי לפרק אותם לדיאלוגים. מונולוגים ארוכים עלולים לעייף את הילד ולשעמם אותו, לגרום לאיבוד הריכוז שלו ולהשכיח ממנו פרטים חשובים בסיפור. כמו כן, כשמבוגר מסביר ומסביר והילד רק מקשיב ולא אומר כלום, הוא הופך להיות פאסיבי ולא מורגש.

חריזה

אם אתם כותבים שיר או סיפורים בחרוזים, זכרו: על החרוזים לשרת את הטקסט - ולא להפך. אל תנסו להתאים את הטקסט לחרוזים. זה שקוף ונראה מאולץ ומתאמץ ומקלקל את הטקסט. המאמץ בחיפוש אחר חרוזים בכל מחיר עלול לפגום ביצירה ובחירות שלכם בכתיבה, שממילא מוגבלת בכתיבה לילדים. (למאמר חרוזים וחריזה בספרי ילדים).

סגנון

- אני לא אוהבת הפניית שאלות לקוראים שאחריהן תבוא התשובה: "אתם יודעים למה? - כי...." ; "אתם יודעים מי קיבל את המתנה? נכון..."; "ומה הוא ראה? - נכון" וכו'. גם אם זאת כתיבה לילדים, אין זה אומר שהיא צריכה להיות ילדותית.  
-
רצוי להימנע ממילים כמו "עובדה" שאנחנו משתמשים בהן בכתיבה למבוגרים (וגם בכתיבה למבוגרים יש לי בעיה עם השימוש במילה אופנתית זו, שלרוב לא מציין עובדה אובייקטיבית אלא את דעתו של הכותב בלבד). למשל: "לא כולם אהבו את העובדה שהשמלה של תמר היתה הכי יפה".
- רצוי להימנע ממירכאות בסגנון סגי נהור (הפוך על הפוך), כגון: "הוא ענה בפנים 'רציניות'". (זוהי המלצתי גם בכתיבה למבוגרים.)

אופן מסירת המידע

- יש מידע שרצוי שהקורא ידע עליו תחילה מהמספר היודע-כל המתווך ולא רק מהאמירה של הדמות. 
- לבדוק באילו מקרים כדאי שהאמירות יבואו מפיו של הילד בגוף ראשון, ובאילו מקרים המספר יכול לספר עליהן בגוף שלישי.
- חשוב ל
עשות הפרדה בין סגנונו של המספר לבין סגנונו של הילד. יש מילים, משפטים ותובנות שילד לא יודע לנסח ולהגיד, וכששמים אותם בפיו, זה יוצר חוסר אמינות.
-  לבדוק מתי חשוב שהמידע בנושא מסוים יימסר כבר בתחילה כשהנושא מוזכר, כך שלא יבוא בהפתעה. למשל, אם בסיפור מוזכרות אחיותיו של הילד כ"אחיותיו", ובהמשך אנו מזכירים אותן בשמותיהן, זהו מידע חדש. אם רוצים לציין את שמותיהן, יש לעשות זאת כבר בתחילה, אחרת זה עלול ליצור בלבול.
- היגיון: האם יש היגיון בתיאור האירוע? למשל, אם הילדה בחוץ קוראת לעזרתה של אמה, וזו באה בריצה החוצה, וכשמתברר שלא קרה כלום היא מחלקת את העוגה שהיא אומרת שאפתה ושכבר יש בידיה - זה לא הגיוני.

סטריאוטיפים ותקינות פוליטית

רצוי להימנע מהדבקת תפקידים ותוויות קבועות לדמויות שונות: למשל - אימא היא בהכרח עקרת בית, מורה או אחות, אבא הוא מנהל בחברה, הנשים תמיד יפות, האימהות מייצגות את הטיפוס החם, הרך, המנחם, המסביר, המכיל, האבות מייצגים את הטיפוס הקשוח והפרקטי (להרחבה: סטריאוטיפים ותקינות פוליטית בכתיבה יצירתית/יוצרת; מעמדן של הדמויות; ואני מאשים בטור לצערנו, לא נוכל לפרסם).

מסר

לא בכל בסיפור לילדים צריך להיות מסר, אבל אם הכותב מעוניין להעביר מסר מסוים, כדאי לזכור:
א) כדי שהמסר יועבר היטב, רצוי שיהיה מסר אחד, אחרת נוצר עומס ובלבול.
ב) על הכותב להיות ממוקד במסר ולבנות את הטקסט כך שיוביל לקראתו.
ג) דרך אחת להעברת מסר היא באמצעות קונפליקט שהדמות המרכזית חווה, ואחריו מתואר תהליך המוביל לפתרון או לשינוי. מסר יכול לעבור גם על ידי חוויה חיובית ונעימה.

תנו כבוד

אל תורידו מכוחו ומערכו של הילד בסיפור, למשל דמות המבוגר או הדמות המסבירה בספר מלגלגת על הילד ועל חוסר ההבנה שלו או על חוסר האונים שלו - גם לא בצחוק. אם המבוגר צוחק, חשוב שהקורא יבין שהוא צוחק עם הילד, ולא על הילד, ושהוא מכיל את הילד.  

___________________

לעמוד עריכה ספרותית; ספרי ילדים