עריכה לשונית
עריכה לשונית

כתיבה לילדים: המלצות

מובאות כאן המלצות בכתיבה לילדים:

שפה

ספרים מרחיבים את עולמם של הילדים ואת אוצר המילים שלהם ולא כדאי להנמיך את השפה כדי להתאימה אליהם, אך כאשר המשלב גבוה ומליצי קשה לילדים להתחבר אליהם, וכך גם להורים, שנאלצים להפסיק את שטף הקריאה ולהתפתל בהסברים לילדיהם. לא חייבים לכתוב בעברית תקנית, ומותר לתת לילדים לקרוא בשפת הדיבור הטבעית שלהם. זה לא תקני לכתוב "בגלל ש", "למרות ש", אבל זה גם עלול להישמע מאולץ ולא טבעי לכתוב "אף על פי ש..." וכו'. אין זה פשע להשתמש בשפה פשוטה, ופה ושם מותר לשרבב מילים משפת היומיום המוכרות לנו ולילדים, כדי שהטקסט יהיה טבעי וזורם. כמו כן מומלץ שלא להרבות בסמיכויות (זו גם המלצתי בכתיבה למבוגרים). ריבוי סמיכויות מקשה ומסרבל את הקריאה, קל וחומר אצל ילדים. אפשר להימנע מסמיכויות וכינויי שייכות על ידי פירוקן והכנסת המילה "של". (למאמר שפה גבוהה בספרי ילדים)

העברת מידע

רצוי שתהיה הַטְרָמָה (מלשון "טֶרֶם", "בְּטֶרֶם") של המידע בסיפור, כדי שהילד לא יופתע ממידע חדש מבלי שהיה לכך אזכור קודם בסיפור. למשל:
"לפתע נזכר דני, שאבא הבטיח לו שביום שבת הם ייסעו לטיול בצפון".
הבטחתו של האב לדני לא תהיה בלשונו של המספר או של דני, אלא ציטוט של דברי האב ושל הדיאלוג שהתנהל באותה עת.
"לפתע נזכר דני בהבטחה של אבא: 'ביום שבת ניסע לטיול בצפון'.
רצוי שההבטחה תיאמר בזמן אמת, ומאוחר יותר דני ייזכר בה. בפעם השנייה שבה ההבטחה מוזכרת, ניתן לכתוב אותה על פי האפשרות הראשונה או השנייה.

חזרות

חזרות בכתיבה לילדים, לא רק שאינן מיותרות ואינן פוגמות בסיפור - הן נחוצות. למשל, במקום: "מה אעשה אם אף אחד לא ירצה לשחק אתי, אם החברים יתרחקו ממני, אם אף אחד לא ירצה לדבר אתי?"

לכתוב: "מה אעשה אם אף אחד לא ירצה לשחק אתי? איך ארגיש אם החברים יתרחקו ממני? מה אעשה אם אף אחד לא ירצה לדבר אתי?"

מונולוגים ארוכים

מומלץ להימנע ממונולוגים ארוכים או נאומים ארוכים, וכדאי לפרק אותם לדיאלוגים. מונולוגים ארוכים עלולים לעייף את הילד ומשעממים אותו, לגרום לאיבוד הריכוז שלו ולהשכיח ממנו פרטים חשובים בסיפור.

חריזה

אם אתם כותבים שיר או סיפורים בחרוזים זכרו: על החרוזים לשרת את הטקסט - ולא להפך. אל תנסו להתאים את הטקסט לחרוזים. זה שקוף ונראה מאולץ ומתאמץ ומקלקל את הטקסט. ותרו על החרוזים וכתבו את הטקסט באופן טבעי ושוטף. אם הטקסט כתוב טוב, לקוראים הצעירים לא יהיה אכפת אם יש חריזה או אין. המאמץ בחיפוש אחר חרוזים בכל מחיר עלול לפגום ביצירה ובחירות שלכם בכתיבה, שממילא מוגבלת בכתיבה לילדים. (למאמר חרוזים וחריזה בספרי ילדים)

מחשבות

בניגוד לכתיבה למבוגרים, מומלץ לסמן את המחשבות של הדמות במירכאות. בדרך זו המחשבות הופכות להיות אמירות שאותן הדמות אומרת לעצמה בקול רם, והקורא קולט אותן באופן מוחשי יותר. כמו כן מומלץ שלא לכתוב על המחשבות בלשון המספר, אלא בלשונה של הדמות.

פלאי הטכנולוגיה

אי אפשר וגם אין צורך להתעלם בסיפור מהמציאות שבה כמעט לכל אחד יש מכשיר נייד ומכונות משוכללות. עם זאת, רצוי להתנתק מהם מדי פעם. למשל, אם הילד והוריו נוסעים למקום מסוים, ומשם הם רוצים להגיע למקום אחר שנמצא במרחק הליכה, רצוי שהם יגיעו למקום ההוא בהליכה, ולא ברכב. בהליכה הילד סופג חוויות מהטבע. ברכב הוא סגור.

תנו כבוד

אל תורידו מכוחו ומערכו של הילד, למשל כאשר דמות המבוגר או הדמות המסבירה בספר מלגלגת על הילד ועל חוסר ההבנה שלו או על חוסר האונים שלו. גם לא בצחוק.

רובים וכלי לחימה

אל תכניסו לטקסט רובים, סכינים וכלי לחימה שונים או כוונה של מי מהדמויות להשתמש בהם כאשר למשל מופיע אדם מסוכן או חיה מפחידה. אפשר לזרוק אבן או להשתמש בפתרונות יצירתיים אחרים. 

מסר

לא בכל בסיפור לילדים צריך להיות מסר, אבל אם הכותב מעוניין להעביר מסר מסוים, מוסר השכל או "שורה תחתונה", חשוב לזכור:

א) כדי שהמסר יועבר היטב רצוי שיהיה מסר אחד, אחרת נוצר עומס ובלבול.

ב) על הכותב להיות ממוקד במסר ולראות כיצד הוא מוביל את הטקסט לקראתו מבלי להתפזר בין כמה נושאים.

ג) דרך טובה להעברת מסר היא באמצעות קונפליקט שחווה הדמות המרכזית, ואחריו יש פתרון חיובי המוביל לשינוי. אם הדמות המרכזית בסיפור היא ילד, חשוב שהפתרון יהיה מקובל עליו.

ב) מסר יכול לעבור גם על ידי חוויה חיובית ונעימה, ללא קונפליקט.

ד) אחת הדרכים להעביר טוב יותר את המסר היא לחזור עליו במהלך הסיפור או השיר באמצעות משפט קבוע או בתוך תבנית קבועה, או על ידי אמירה של הילד בסיפור המסכמת במילים שלו את מה שהבין.

לגיטימציה והכלה

אם יש חוסר הבנה של הילד בסיפור והמבוגר מסביר לו היכן טעה, חשוב שהקורא יבין שהמבוגר צוחק עם הילד, ולא על הילד, וכי המבוגר משדר לגיטימציה והכלה כלפי הילד. כאשר עולה מהסיפור חוסר רגישות כלפי הילד הדבר יכול להתפרש בעיני הילד הקורא כפער בין עולם המבוגרים לעולם הילדים, פער אשר בעיניו אולי אינו ניתן לגישור. 

סטריאוטיפים ותקינות פוליטית

רצוי להימנע מהדבקת תפקידים ותוויות קבועות לדמויות שונות: למשל - אימא היא עקרת בית, או מורה, או אחות, אבא הוא מנהל בחברה, הנשים תמיד יפות, האימהות מייצגות את הטיפוס החם, הרך, המנחם, המחנך. האבות מייצגים את הטיפוס הקשוח, שאחראי למשל על הקמת אוהל, בזמן שאימא מכינה סלט ירקות. (להרחבה: סטריאוטיפים ותקינות פוליטית בכתיבה יצירתית/יוצרת; מעמדן של הדמויות; ואני מאשים בטור לצערנו, לא נוכל לפרסם).

סוף הסיפור

הסיפור אינו חייב להסתיים בהכרח בהפי אנד, אבל חשוב שתהיה בו תקווה או השלמה עם המצב. כשהקוראים הצעירים יגדלו הם כבר יבינו לבד שפעמים רבות הסוף עצוב. בינתיים, ניתן להם לגדול בשקט.

בריאיון עמו אמר סופר הילדים האירי סם מקברטני: "אני מאמין בכל לבי שספרים מאפשרים להם לעבד חוויות ולהרחיב אותן, ושספרים משמעותם כיף וקרבה ולימוד". גם אני מאמינה בכך.

___________________

לעמוד עריכה ספרותית; ספרי ילדים