עריכה לשונית
עריכה לשונית

כתיבה טובה, יפה ונכונה - המלצות

מובאות כאן המלצות שיתרמו לכתיבה נכונה, יפה וטובה ואשר יפתחו אצל הכותב מיומנות כתיבה ומודעות לתהליך הכתיבה. המלצות נוספות מופיעות בעמוד  כתיבת מאמר. חלקים ממאמר זה התפרסמו בספרה של גאולה ברקוביץ "לתרגל לשון והבעה - שאלון ב'" המכיל את כל החומר לבחינת הבגרות בלשון והבעה.


כתיבה יפה או טובה היא בעיני המתבונן. מדובר בסגנון ובטעם אישי ולא בדברים מוחלטים. חשוב לזכור זאת.
  • הקשר בין הכותב לבין קוראיו: רצוי שבכתיבה תהיה מחיצה ברורה בין הכותב לבין הקוראים. המגמה הנהוגה כיום בכתיבה היא סגנון כתיבה פמיליארי, חופשי ושאינו כפוף לחוקים. אחד החסרונות העולים מהקשר שיוצר הכותב עם קוראיו הוא שתחת התרכזות באמירה שלו, מתרכז הכותב בקשר שלו עם קוראיו. ניתן לדמות זאת לסרט או להצגה. שחקן טוב הוא שחקן המתנתק מנוכחותה של המצלמה או מנוכחותו של הקהל. בעשותו כן, הוא מתרכז במשחק שלו ויוצר אמינות ואותנטיות בגילום הדמות, מה שמגביר את הנאתו של הצופה ואת יכולת ההזדהות שלו עם הדמות ועם המסר שלה. את מידת הקשר בין הכותב לקוראים ניתן לזהות גם על ידי שימוש מרובה בסימני פיסוק כגון סימן קריאה, סוגריים, שלוש נקודות, מירכאות ופסיקים.
  • המילים הן שצריכות להביע - לא סימני הפיסוק: סימני קריאה (להרחבה):  רצוי להימנע משימוש בסימני קריאה, אלא אם כן מדובר בקריאה או בציווי. העוצמה אמורה לעלות מהמילים, לא מהסימן. השימוש בסימן קריאה מעיד על חוסר ביטחון והוא כאילו פונה לקורא: "שים לב למשפט הזה. ועכשיו שים לב לזה. ראית? חזק, אה?".  גם מכאן עולה מודעות לקורא, דבר הפוגם בטקסט. כשם שאין צורך בהבעות צער או שמחה של קרייני חדשות בעת שידור הכתבות בטלוויזיה (שכן, מסקנותיו של הצופה מהכתבות תלויות בהשקפותיו, בניסיונו האישי ובגורמים נוספים שאינם תלויים בהבעות פניו של הקריין), כך אין צורך בהדגשות של הכותב באמצעות סימני קריאה. הקורא אמור להסיק את מסקנותיו מהמילים הכתובות, ולא מסימני הקריאה.
  • שלוש נקודות (להרחבה): מומלץ להימנע משימוש בשלוש נקודות אלא אם כן מדובר בקטיעה של הבאת הדברים. שלוש הנקודות לא אמורות ליצור דרמה, מתח, הומור או שאר אפקטים שהכותב מבקש ליצור. את כל אלה עליו ליצור באמצעות המילים, הסגנון, הכתיבה. 
  • סוגריים (להרחבה): רצוי להימנע מכתיבת מאמרים מוסגרים בתוך סוגריים, ולהביא אותם לגוף הטקסט. בכתיבה בתוך סוגריים יש פנייה סמויה לקורא ומודעות לנוכחותו, מעין: "בינינו, אבל אל תגיד לאף אחד". על הכותב להתעלם מנוכחותו המרחפת של הקורא ולא לפנות אליו, גם לא בעקיפין, אלא לכתוב את דבריו בגוף הטקסט ולא בסוגריים.
  • פסיקים (להרחבה): רצוי שלא להרבות בסימני פיסוק ולהשתמש בהם רק במקומות בהם כללי הפיסוק מחייבים זאת. בכל מקום שבו יש התלבטות בין שימוש בפסיק לבין נקודה, עדיף לשים נקודה. הנקודה תוחמת את המשפט או את המילה, ממסגרת אותו, נותנת לו ייחוד ועוצמה. 
  • מירכאות (להרחבה): בשימוש במירכאות לציון אירוניה ולגלוג יש אמירה עקיפה, מרומזת של הדברים. כתיבה ישירה היא ברורה יותר והשפעתה גדולה יותר. כשאני נתקלת בטקסט עמוס במירכאות מלגלגות, אני רואה כותב מתוסכל, נרגן, כועס מאד, כמעט צועק, משתדל בכל מאודו להביע את קובלנתו, את מררתו, כותב שמשתמש באמצעים ילדותיים כמו חריצת לשון והעווית הפנים כדי להביע את סלידתו. המילים שלו כמוהן כסיסמאות המרוחות על שלטים בהפגנת מחאה. המילים המלגלגות מציגות אותו באור נלעג.
  • שאלות רטוריות (להרחבה): שאלה רטורית היא אמצעי אמנותי. רצוי שהמילים ידגישו את הרעיון, ולא האמצעים. אני מעדיפה משפטים ברורים ומוחלטים (אך ללא סימני קריאה) - לא משפטים שכוחם תלוי בעמדותיו של הקורא האנונימי. כאשר הכותב משתמש בשאלות רטוריות, הוא מנהל דו שיח דמיוני עם הקורא. אני מעדיפה כתיבה שבה קיים חיץ ברור בין הכותב לבין הקורא, כמו שחקן טוב המתנתק מסביבתו (מצלמות, קהל) ומתרכז בתפקידו, ובכך הוא מאפשר לצופה להבין טוב יותר את הדמות. 
  • קווים והדגשות (להרחבה): בדומה לסימני הקריאה, שימוש בהדגשות ובקווים מתחת למילים או משפטים יוצר הבדלים ברמות החשיבות של מילים או משפטים. דגש או קו מתחת למילה או למשפט הופך את המילה או המשפט לחשו?ב יותר לעומת המשפטים האחרים. באמצעות הדגשות וקוויםהכותב מפנה את תשומת לבו של הקורא למשפטים החשובים לו, אולם, כאמור, כשם שאין צורך בהבעות צער או שמחה של קרייני החדשות בטלוויזיה, כך אין צורך בהדגשות של הכותב.  
  • כותרת: אין לשים נקודה בכותרת.
  • משפטים ארוכים: מומלץ להימנע ממשפטים ארוכים ומסורבלים. גם כאשר המשפטים הארוכים כתובים כהלכה הם מעייפים את הקורא. למשפטים קצרים יש עוצמה גדולה יותר, הם מתוחמים ומושכים תשומת לב גדולה יותר. אם בכל זאת כותבים משפטים ארוכים, יש לפסק אותם על פי כללי הפיסוק. 
  • מילים אופנתיות (להרחבה): מומלץ להימנע משימוש במילים אופנתיות-פופולריות. השימוש בהן גוזל מהכותב את הייחודיות שלו ונותן לקורא את התחושה ש`הנה עוד אחד שמשתמש ברשימת "מהמם-מדהים-הזוי-מצמרר-זה סוג של-זה מרגיש לי-באיזשהו מקום" וכדומה. קוראים רבים מחפשים כתיבה פשוטה שאינה נכנעת לתכתיבי האופנה.
  • סלנג בלועזית (להרחבה): יש מילים רבות השאולות מאנגלית שאין להן תחליף טוב, אך לרבות אחרות יש, והן עדיפות על פני המילים הלועזיות. 
  • סלנג בעברית: שימוש בסלנג הוא לגיטימי, בתנאי שהוא נעשה במידה ובתנאי שהכותב אינו נותן את התחושה שאוצר המילים שלו מסתכם בכך.
  • מספרים (להרחבה): כאשר מדובר במספרים נמוכים - רצוי לכתוב את המספר במילה ולא בספרה: "שתי ידיים" ולא 2 ידיים, "שתי שניות" ולא 2 שניות, "ארבעה אנשים" ולא 4 אנשים.
  • מילון: מומלץ להיעזר במילון פירושים והגדרות, במילון לעברית תקנית ובמילון תזאורוס (אגרון) למילים נרדפות.

לעמוד עריכה ספרותית