עריכה לשונית
עריכה לשונית

סגנון כתיבה מעצבן

שאלות ותשובות

"הנוסעים ועוברי האורח שהשתקפו בזגוגיות החזית היו ערב-רב של רוכלים, פועלים, הולכי בטל וסתם שורדים, שניסו להפיק את המיטב מהחיים ב'סוציאליזם המפותח' בברית המועצות. עוגות? בירה? גלידה? עופות חיים? כל אלה היו שם, פרושים לפני קיר הזכוכית וקצת הלאה, ברחבה הפתוחה שבין התחנה לבין שורות הרכבות הממתינות".

הקטע הנ"ל לקוח מתוך הפרק הראשון "צללים ומחסור" בספרו של דייוויד א. הופמן -"האוליגרכים - צללים ומחסור" והוא מובא לצורך הדגמה של סגנון כתיבה בו מציג הכותב את השאלות העולות מהנושא ומיד אחר כך משיב עליהן. זוהי דוגמא אחת לסגנון של שאלות-תשובות. כשנתקלתי בו לראשונה הוא מצא חן בעיני. עד שמיצה את עצמו.

 קוראי כבר מכירים את דרכי לתת דוגמאות מתוך הסדרה "סיינפלד" באמצעותן אני ממחישה את טיעוני. למקרה הזה מתאים הפרק "The Seven" המדגים שימוש חוזר של בגדים, הנחשב לא לגיטימי. כך גם מילים וביטויים שסר חינם עקב שימוש חוזר בהם.

דוגמא נוספת לשאלות ותשובות מתוך הכתבה של גדעון לוי "תצלום אחד שווה 26 ימים בכלא", הארץ, 29.8.2006: "הסיבה למעצר? סאלם, בתו של עמירה תיעדה ירי של תושב נעלין הכפות".

שאלות בסגנון של פרסומת

מי לא מכיר את שטיפת המוח של דורסל: "נגמרו הבטריות? בפעם הבאה – דורסל!". סגנון זה נפוץ בפרסומות, אבל הוא מופיע גם בטקסטים. "חייבים ערבי? אין ברירה? טוב, צלצלו לטיבי". כותרת רשומה מיום 30.11.07 בבלוג של רביב דרוקר

שאלות "מי"

דוגמא אחרת לשאלות מנחות? יש, והן מופיעות בדרך כלל בכותרות מדורי הרכילות, הבידור, הספורט וכדומה. הסגנון הזה מאלץ את הקורא לקבל התשובות מוכנות מראש גם אם הן אינן עונות בהכרח על שאלות שהדירו שינה מעיניו. בטורו משחק מילים ("להקת ה'מי'", הארץ, 27.10.08) מתאר אהוד אשרי את מה שכינה "האינפנטיליזציה שעוברת על העיתונים".

"מי חטף מאסר על תנאי? השופטת"
"מי סילק מהעבודה אשה שהרתה? מנהלת בנעמת"
"מי יציל את לאקי?"
"מי הכי מצליח בפסיכומטרי?"

זה הזכיר לאשרי את שאלות ה"מי" בהן משתמשים הורים, גננות ומטפלות:

"מי גמר את כל הבננה כמו גדול?"
"מי מתוק של אמא?"
"מי עשה קקי?"

תשובות בסגנון "עירית לינורי"

סגנון הנהוג בכתיבה ובדיבור ובו מספק הכותב/הדובר תשובות מוכנות לשאלות שלא נשאלו, דבר המרמז על כך שהוא מנהל שיחה דמיונית סוערת עם שאר הדמויות השוכנות בתוכו. דוגמא: "כן / נכון, אני יודעת שאנשים רבים יטענו שאני קטנונית". הכותב מתיימר לנחש את ההערות/השאלות המופנות אליו וכדרכה של בתיה עוזיאל "במקרה-הכינותי-מראש" הוא כבר מוכן עם התשובות. ולא, אין לו מושג שזה לא רק מוזר, זה גם די נמאס.

"אז זהו, שלא!"

"אז זהו, שלא" הוא צירוף מילים חוזר המבטא אף הוא סגנון בכתיבה ובדיבור ובא כתשובה מוחצת לשאלה או תהייה שלעיתים מובעת ולרוב אינה מובעת. מעין הפתעה, תפנית לא צפויה, שפן מהכובע ששולף הכותב או הדובר.

"אה, כן"
הכותב / הדובר כאילו נזכר במשהו, על משקל נ.ב., דרך אגב. זה נראה מאולץ ומזויף.

 

אה, כן, הרשימה הזו היא המשך לרשימת המילים המעצבנות.