עריכה לשונית
עריכה לשונית

לשתף, לזרוק צעיף, די והותר

לשתף

לבן הזוג שלי יש מילת קסם. היא נקראת "לשתף" – המילה הניו-אייג'ית הרוחנית הזאת, שפייסבוק אימץ אותה בחום. בדרך כלל מי שמשתמש בה משתמש בה גם ב"ממקום של" ו"באיזשהו מקום", "אני-אישית-באופן-אישי-בחוויה-שלי" ועוד. 

למשל, כשהוא אומר פתאום משהו מתריס, לעתים קשה, ואני מתרגזת, הוא אומר: "בסך הכל רציתי לשתף אותך".
כשהוא רוצה לספר לי על משהו כשאני באמצע משהו ולא פנויה לשמוע, והוא מתעקש, ואני מתעצבנת, הוא אומר: "בסך הכל רציתי לשתף אותך".

מסתבר ש"לשתף" זה להידחף ולהגיד את הדברים הכי מעצבנים.

באיזשהו מקום, אני אישית באופן אישי בחוויה שלי מרגישה שזה בא ממקום של חוצפה (נכתב ב-2.10.12).

לזרוק

למה כשמוכרת בגדים או מישהי שמופיעה בטלוויזיה מדברת על הוספה של פריט לבוש, כגון צעיף או ג'קט, היא חייבת להשתמש במילה "לזרוק"?: "את זורקת על עצמך צעיף"; "את זורקת ג'קט".

פעמים רבות אלה אותן נשים שאומרות "נעל" במקום "נעליים": "הנעל הזאת מדהימה (ואם בעלך אומר לך שלא - תזרקי אותה עליו!")

אצל בן הזוג שלי, המילה "לזרוק" היא בהקשר של כביסה מלוכלכת. "לזרוק את זה לכביסה?" הוא שואל אותי.

"כן, אבל תוודא שאתה ממש זורק את זה ולא סתם מניח, ורצוי שתתלווה לזה הבעה של שאט נפש" (15.10.12).

די ויותר

יש טעויות חמודות. למשל, ידיד שלי כתב לי שלשום: "מספיק, יש לי מזה כבר די ויותר". 
"
די ויותר?" כתבתי והוספתי חיוך כדי שלא יחשוב שאני מתנשאת.
"
כן, די ויותר", הוא השיב בלי חיוך (יש לומר/לכתוב "דַּי וְהוֹתֵר" – כלומר יש לי מזה כבר מספיק / יותר מדי). (נכתב ב-10.10.12)

_______________

 לעמוד הערות קצרות על השפה העברית

כל הזכויות שמורות לעינת קדם עריכה לשונית