עריכה ספרותית

- האם האמירות של הדמויות מתאימות לדמויות - לגילן, לסגנון הדיבור שלהן ולאופן שבו הן מתוארות?
- האם האמירות של הדמויות מתאימות למצב? למשל, האם כך מדבר מישהו כשהוא כועס מאוד, כשהוא מבולבל, כשהוא במצוקה, כשהוא בהיסטריה וכו'?
- האם יש ניסיון ליצור מתח מיותר ובכל פעם מחדש מתברר שלא קרה כלום?
- האם הניסיונות של הכותב להיראות שנון ומצחיק שקופים?
- האם המשפטים בנויים על פי תבנית מוכרת כך שאפשר לנחש מה יהיה המשכם ומה יהיו התגובות, כמו בטלנובלה?
- אם הדמויות צצות פתאום מבלי שהקורא יבין איך הן הגיעו לשם?
- האם הפתרונות הן בסגנון "דאוס אקס מכינה" - האל יוצא מהמכונה, כינוי לסוף "מודבק" שאינו נובע מהתפתחות העלילה?
- האם ההתנהגויות של הדמויות הן שבלוניות, עפ"י תבנית קבועה? הגבר הוא איש עסקים חתיך, מצליח ועשיר, שבוגד באשתו; המאהבת יפה, אך מגלה בטיפול הפסיכולוגי שהיא נכנסת שוב לדפוס של האישה שלא מאמינה שמגיע לה משהו; האישה הנעזבת מגלה את עצמה ועושה סוף סוף מה שתמיד חלמה לעשות ולא העזה, ותוך כדי כך מוצאת גבר רגיש ומקסים שמעריך אותה; המאהבת אוזרת כוח ועוזבת את איש העסקים; לאיש העסקים לא ממש אכפת, כי ממילא נמאס לו מהמאהבת המתוסבכת. הוא רוצה לחזור לאשתו, ולא מבין למה עזב אותה מלכתחילה; האישה מרחמת עליו, אבל מבהירה לו שהיא לא שמה עליו; הגבר אומלל, בודד, בדירת חדר מוזנחת, ובבדיקה שגרתית אצל הרופא הוא מגלה שהוא חולה במחלה קשה; אשתו מבקרת אותו בבית החולים ושניהם בוכים על כך שהחמיצו זה את זה; הרופא מודיע להם שיש ניתוח שיכול להציל את חייו, או שלא; האישה נדלקת על הרופא והם שוכבים במחסן של בית החולים; כל בית החולים יודע על כך חוץ מהבעל האומלל, עד שאחת האחיות שמטפלת בו, נשואה אך אומללה בנישואיה, נדלקת על הבעל ומחליטה לספר לו על מעלליה של האישה. הם לא שוכבים - רק מדברים; בעלה של האחות מרגיש שהיא כבר לא שמה עליו. הוא מדבר איתה על כך והיא מתוודה שהיא מאוהבת במישהו אחר. הבעל לוקח את זה קשה. הוא ד"ר, מרצה באוניברסיטה, כל הסטודנטיות כרוכות אחריו, והוא מחליט סוף סוף להשתחרר ולהרשות לעצמו את מה שלא הרשה לעצמו מעולם - לשכב עם אחת הסטודנטיות; הסטודנטית בלונדינית עשירה, בת לאב עשיר, בעל מניות בחברה גדולה; משיחות עם הפסיכולוג שלה עולה שלא קיבלה תשומת לב הורית מעולם, ולכן היא עושה הכל כדי לשגע את ההורים שלה ולמרוד בהם; האב, ובכן, המזכירה שלו מתלוננת על הטרדות מיניות מצידו, והדבר מגיע לידיעתה של אשתו; אשתו מתחרפנת, אבל תומכת בו לאורך כל הדרך; כדי להישאר שפויה היא משתתפת בחוג לציור. ושם יש מורה לציור. והמורה לציור... טוב, מספיק. (הבהרה: הסיפור הוא פרי דמיונה הפרוע של העורכת).

המלצות נוספות ומאמרים:

• סטריאוטיפים ותקינות פוליטית בכתיבה יצירתית
• עריכה ספרותית: חלוקת פסקאות
• כתיבה יצירתית
• כתיבה יוצרת
• כתיבה לילדים - המלצות
• כתיבת מאמרים - המלצות
• כתיבה טובה - המלצות
• סיפורי חיים / זיכרונות
• ספרים / סיפורים קצרים / קובץ סיפורים
• עריכת תרגום
• לצערנו, לא נוכל לפרסם
• שפה ספרותית: בזכות הרזון

לקוחות ממליצים:

• "ביצעה את עבודתה נאמנה. לויאלית ויסודית מאד. הריני לשבח בכל פה את עבודתה הספרותית, רצינותה והתמדתה (אייל סברו, דצמ' 2006, עריכה ספרותית של הספר "סודות")
• "הפליאה אותי הדקדקנות היקית שלך והחתירה המתמדת לשלמות ובהירות של הטקסט. אהבתי את השינויים שהוספת, את הדגשים ששמת, את הערותייך ואת הרגישויות שלך לעניינים שונים שמאחורי הטקסט..." (יעקב עמיר, יולי 2009, עריכה ספרותית של סיפורי חיים)
• "ביצועיסטית, מקצועית, מנוסה ומסורה. בכל משימה העומדת בפניה היא נותנת את המקסימום על מנת שהתוצאות יהיו על הצד הטוב ביותר, והן אכן כאלה" (תמר אבידר, אוג' 2006, עריכת ספרים)