אהבתי
יש אנשים שלא מסוגלים לדבר בלשון הווה, אלא רק בלשון עבר. אולי זה ניסיון להסתתר מאחורי העבר. ההווה הוא בבחינת כאן ועכשיו, והוא מאיים. העבר חלף, אין לו תוקף, יש בו גישוש זהיר. גם בסטנדאפ, נהוג לסיים את הקטעים בלשון עבר: "תודה רבה, הייתי שאול בדישי... הייתם קהל נהדר". כלומר: הייתי שאול בדישי כשעשיתי את מופע הסטנדאפ, עכשיו אני כבר מישהו אחר. קודם הייתם קהל נהדר. עכשיו אתם חרא של קהל.
וכך מתנהלת לה שיחה בין שני אנשים:
- שלום, התקשרתי בקשר למודעה.
- מתי התקשרת? הייתי כאן כל הזמן.
- עכשיו התקשרתי. רציתי לשאול כמה שאלות.
- ועכשיו אתה כבר לא רוצה?
- קודם כל רציתי להגיד לך שאהבתי את האתר שלך.
- ועכשיו אתה כבר לא אוהב?
- חחח הצחקת אותי. אהבתי!
- ועכשיו אני כבר לא מצחיק?
- די, עצבנת אותי.
- ואתה מעצבן!
- נראָה לך?
- נראָה לי קודם ונראֶה לי גם עכשיו.
- יפה אמרת.
- אולי תעזוב אותי?
- הנה. עזבתי.
___________________________________________
כשמישהו מסמן "אהבתי" בפייסבוק, המשמעות היא אחת או יותר מהאפשרויות הבאות:
- זה חביב.
- אין לי מה להגיד על זה.
- קראתי.
- קראתי, אך לא אהבתי בהכרח.
- אני שם לב אליך.
- אני מרגיש מחויבות כלפיך (חבר, חבר לעבודה, בן זוג, אח, אימא, אבא וכו').
- אני מחזיר לך על ה"אהבתי" שלך.
- אני מצפה שתחזיר לי על ה"אהבתי" הזה.
- אני מדחיק את מה שאני חושב עליך באמת.
- "אהבתי" היא האפשרות היחידה שיש לי, או תגובה. פייסבוק יודע שאם היה מציע למשל את האפשרות "ממש לא אהבתי" ואנשים היו בוחרים בה, זה היה עלול להוביל למלחמת אחים.
- אהבתי כשסימנתי. עכשיו זה כבר לא ברור. אני לא יודע מה אירע בשבריר השנייה הזה שחלף, שגרם לי לשנות את דעתי. לכן אלחץ על זה וזה יהפוך ל"לא אוהב", בהווה. אבל עכשיו פתאום אני אוהב. אחכה רגע כדי שזה יהיה בעבר, ואלחץ "אהבתי". נראה איך ארגיש אחר כך.