עריכה לשונית
עריכה לשונית

פסיק

"15. אין צורך לשים, ליתר ביטחון, פסיק לפני ואחרי כל מאמר מוסגר, או לתקוע פסיק, שאחריו באה מילית זיקה, או לדחוף עוד פסיק, ואחריו מילית חיבור, או, סתם, לזרוע פסיקים, שיהיה." (מתוך כללי הכתיבה הנאה, רוביק רוזנטל)

"בעבר היה מקובל לפסק את המשפט הבא כך: 'הוא התרומם בקושי, ונוכח עד מהרה לדעת, כי הרים אלה שהוא מצוי בהם שונים תכלית השינוי מישימון הסלעים הקודם' (מיכאל אנדה, הסיפור שאיננו נגמר, תרגמה חוה פלץ, לדורי ללא תאריך). היום היינו מוותרים על שני הפסיקים הללו." (אלי גיא: המהפכה השקטה של האקדמיה ללשון העברית)

 יש להבחין מתי שימוש בפסיק הוא הכרחי ובהיעדרו משתנה משמעות המשפט (משפט מחובר/מורכב, מילות איחוי, הסגר, תמורה, ייחוד וכדומה), ומתי אין בו כל צורך. מדובר בטעמו של הכותב.

ריבוי פסיקים  יוצר אי-שקט אצל הקורא וגורע מחשיבותן של המילים. קריאה אשר הרצף בה אינו נשבר בשל ריבוי פסיקים היא אסתטית ונינוחה יותר. טקסט עמוס פסיקים הוא טקסט לעוס שחושף כתיבה המתאמצת להיות ברורה ומובנת. הדבר מוריד מערכו של הטקסט.

בכל מקום שיש בו התלבטות בין שימוש בפסיק לבין נקודה, עדיף לשים נקודה. הנקודה תוחמת את המשפט או את המילה, ממסגרת אותו, נותנת לו ייחוד ועוצמה.

 _____________ 

עינת קדם: רק פסיק

אלי גיא: גשם של סימני פיסוק

 

לעמוד סימני הפיסוק

באתר האקדמיה ללשון העברית המגמה היא להמעיט ככל האפשר בשימוש בפסיק: "ראוי שלא להרבות בפסיקים יתר על המידה, בייחוד במקום שמבנה המשפט ניכר ממילות המבנה, ובפרט בין יחידות קצרות".