המלצות בכתיבה אקדמית

אם אתם נמצאים בשלבי כתיבה אקדמית לתואר מתקדם - תזה, דוקטורט, הצעת מחקר לדיסרטציה (עבודת מחקר) - סביר להניח שיש לכם מנחה. הליווי של המנחה חשוב, אולם מומלץ שלא להסתפק בכך. לעתים, העובדה שהמנחה מעורה בחומר מקשה עליו לראות את הדברים מנקודת מבט אובייקטיבית. כמו כן לרוב, המנחה אינו עוסק בפרטים הקשורים לכתיבה אקדמית אלא נותן הנחיות "בגדול". מובאות כאן המלצות שיסייעו לכם בכתיבת העבודה. תוכלו גם להיעזר בהמלצות לכתיבה טובה ובהמלצות בכתיבת מאמרים המופיעות באתר.

• הצגת הכותב:
  - בגוף שלישי יחיד: החוקר/ת מצא/ה כי ...
  - בגוף ראשון רבים: מצאנו כי ...
  - בלשון סביל: רצוי להימנע מהצבת הכותב במרכז העבודה (למעט מקרים שבהם יש דרישה לכתיבה רפלקטיבית בגוף ראשון):
  - במקום "בדקתי (בניין קל) את הנתונים" - "הנתונים (נפעל) נבדקו"
  - במקום "תיעדתי (פיעל) את הראיונות" -  "הראיונות (פועל) תועדו"
  - במקום "הנחיתי (הפעיל) את משתתפי המחקר" - "משתתפי המחקר הונחו" (הופעל)
  - במקום "ביססתי (פיעל) את המסקנות על" - "המסקנות התבססו (התפעל) על"
• הצגת המחקר: רצוי שלא להשתמש בפעלים פעילים כאשר מדובר בשמות עצם דוממים. למשל, במקום: המחקר מתאר...; המחקר מבקש לבדוק...  המחקר ינסה לתת תשובה; העבודה עוסקת ב... המחקר השתמש ב...; המחקר ינתח;
  מומלץ לכתוב: במחקר מתוארים... במחקר נבדק/ת/ים/ות... במחקר יש ניסיון... נושא העבודה הוא... במחקר נעשה שימוש ב... במחקר ינותחו...
• ראשי תיבות : רצוי להימנע משימוש בראשי תיבות (על פי - ולא עפ"י; אחר כך; בית המשפט; בית הספר וכו').
• אזכורים/סקירת ספרות מקצועית: רצוי להימנע מהבאת דבריהם של חוקרים במילים: "... טוען כי" או "לטענת...". חלופות: סבור, מציג, מציע, מבחין/הבחין, מתמקד ב, מצביע על, מזהה, מצא, מתנגד, תומך, מסב את תשומת הלב, מדגיש, מציין, מוסיף, קובע, עוסק ב, נדרש ל, דן ב, לדעת, לפי, במחקרו של.
• סמיכות: ריבוי סמיכויות מסרבל את הקריאה ומקשה עליה. מומלץ להימנע מסמיכויות רבות, על ידי פירוקן והכנסת המילה "של", במיוחד בסמיכויות המורכבות מ-3 מילים. למשל, אפשר לשנות את "תהליכי יצירת הזדהות" ל"תהליכים של יצירת הזדהות", את "בחינת אפקטיביות ההוראה" ל"בחינה של אפקטיביות ההוראה".
• סוגריים: סוגריים המשולבים בגוף העבודה מיועדים בעיקר לאזכורים. אם הכותב מבקש להוסיף הערת אגב, מומלץ לכתוב אותה כהערת שוליים, ולא בסוגריים בגוף הטקסט.
• משפטים ארוכים: משפטים ארוכים ומורכבים מקשים על הקריאה ועל ההבנה. סיבה אחת למשפטים ארוכים היא תרגום מאנגלית. סיבה נוספת היא היצמדות של הכותב לנוסח ולמבנה של המשפט המופיע במקור, אולי מתוך נוחות, ואולי משום שהכותב מניח שאם זה מופיע בספר, זוהי עדות לכך שזה טוב. במקרים רבים זוהי הנחה שגויה. לכן אל תהיו נעולים על הנוסח המקורי. נסו לפרק את המשפטים הארוכים ולשנות את הסדר שלהם.  
• כותרות: אין לשים נקודה בכותרת מכול סוג שהוא: בראש פרק, בסעיפים, טבלאות, תרשימים, איורים וכדומה.
• הערות בגוף העבודה, המרמזות על דעתו של הכותב: אל תכניסו בגוף העבודה ובחלקים שבהם מובאים עובדות ונתונים, הערות המרמזות על דעתו של הכותב. למשל: "למרבה הצער, 35% מקרב הילדים בגיל הגן..." מקומה של חוות דעתו של הכותב הוא במבוא או בסיכום.
• היזהרו או הימנעו מ:
  - "עובדות" למיניהן;
• בקשות/רצונות למיניהן: "המחקר מבקש", "אני מבקש לטעון", "השאלה שאני מבקש לענות עליה", "הנושא שאני מבקש לדון בו", "ברצוני להדגיש/לטעון": לא צריך לבקש או לרצות. צריך לעשות!
  - כמו "עובדות", לא כל דבר הוא "עדות" לדבר מה ("הדבר מעיד על כך ש...);
  - "מסקנה": היזהרו מהסקת מסקנות נחרצות ("הדבר מוביל למסקנה..."). לעיתים צריך להסתפק ב: נראה כי/ש, ייתכן שהסיבה לכך, סיבה משוערת, הדבר מרמז וכו';
  - אתם לא יכולים להחליט אם הדוגמה "מעניינת / מובהקת / רלוונטית / מצוינת":
  - ודאו ש"כל אלה" - לא בא אחרי 1-2 פריטים/סיבות/גורמים וכו' בלבד במקרה הטוב, או אחרי לא כלום;
  - "מעניין להמשיך ולעקוב אחר...": את מי זה מעניין?
  - "אם נסתכל בטבלה..." - ואם לא נסתכל?
  -  "ראוי/למותר/לא למותר לציין/להדגיש" (ראוי/למותר לציין/להדגיש, שלושה דברים שונים, שלא לדבר על "שלא לדבר על");
• ____________________________

לעמוד עריכה אקדמית